גזר דין בתיק פל"א 1621-08-13

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי ביום 4.6.13 נפסל רישיונו בידי משרד הרישוי למשך שלושה חודשים, בגין צבירת ניקוד בשל עבירות קודמות. למרות עובדה זו נמצא הנאשם נוהג ברכב ביום 9.7.13.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית.

הסניגור ציין כי מדובר בנאשם אשר הודה בהזדמנות הראשונה, כבר בפני השוטרים ואשר ביצע את העבירה מתוך מצוקה כלכלית. הסנגור פירט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, וביקש להטיל עליו עונש צופה פני עתיד.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור" רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב. רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רישיון הנהיגה כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה, וכפי שכבר קבע בית המשפט העליון, אין להבחין בין סוגי החלטות הפסילה ובין פסילה בידי בית המשפט לפסילה מנהלית או אחרת.

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג זה, נעה הענישה הראויה במתחם שבין מאסר מותנה למאסר בפועל לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וזאת לצד פסילת רישיון הנהיגה לתקופה משמעותית, וזאת בתלות בנסיבות המקרה. לעניין זה יש להבחין בין פסילה שהוטלה בהיעדר התייצבות הנאשם לפסילה שהוטלה בפניו, פסילה שלא הסתיימה עקב אי הגשת בקשה לחישוב ופסילה "טרייה" בה שב הנאשם לנהוג בתקופה בה מופקד רישיונו, ובין מקרה בו מדובר בעבירה זו "בלבד" למקרה בו מצטרפת אליה עבירה נוספת.

עוד נקבע בפסיקה כי לצד עונש המאסר יש להטיל עונש של פסילה נוספת לתקופה משמעותית שבין שישה חודשים לחמש שנים, וזאת בתלות בחומרת המקרה, כאמור לעיל.

במקרה דנן נהג הנאשם ברכבו כחודש ימים לאחר שנפסל לתקופה של שלושה חודשים, הפקיד רישיונו ואין חולק כי היה מודע היטב לפסול שבהתנהגותו. סבורני כי במקרה מעין זה העונש הראוי הינו מאסר בפועל.

טענות הסנגור לנסיבות מקלות אינן מצדיקות חריגה ממתחם הענישה. רישיון הנהיגה הינו כלי חיוני לצרכי פרנסה בחיים המודרניים, ואין כמעט אדם שלא נזקק לנהיגה יומיומית לכל הפחות לשם הגעה למקום העבודה. קבלת נימוק זה כמצדיק הקלה, תביא לזילות עונש הפסילה.

באופן דומה איני מקבל כי יש להעניש בחומרה רק החל מעבירה שנייה. גם גישה מעין זו, אשר ידוע כי הייתה נהוגה בעבר, מביאה לזילות הפסילה ומתן היתר להפר אותו כל עוד לא הוטל על אדם עונש מאסר מותנה.

לאור כל האמור לעיל ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*           אני דן את הנאשם ל- 40 ימי מאסר בפועל.

אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, במשטרת כרמיאל, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 20.2.14.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 13.3.14 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם תחנת משטרת טבריה.

הנאשם מוזהר כי הפרת תנאי עבודות השירות תביא להפסקתן באופן מנהלי וריצוי העונש במאסר של ממש.